בחלק הראשון של המאמר הזה הסברתי למה חוק ה-4 אחוז, הכלל הפופולרי לתכנון משיכות בפרישה, לא באמת מתאים למציאות הישראלית. דיברנו על תוחלת החיים הגבוהה שלנו, על המערכת הפנסיונית השונה לגמרי, על התרבות של עזרה לילדים, ועל שוק ההון המקומי. אם הרגשתם אחרי החלק הראשון שזרקתי עליכם מים קרים, הגיע הזמן לחדשות הטובות.
כי האמת היא שבישראל יש לנו מערכת פנסיונית מצוינת. המדינה שלנו מדורגת במקום החמישי בעולם במדד איכות מערכות הפנסיה, עם ציון A. זה לא במקרה. המערכת הישראלית בנויה טוב, עם הגנות חזקות, עם חיסכון חובה שמבטיח שאנשים מגיעים לפרישה עם משהו בכיס, ועם הטבות מס נדיבות. הבעיה היא שצריך לדעת איך לעבוד נכון עם המערכת הזאת.
במאמר הזה אראה לכם בדיוק איך לעשות את זה. נדבר על שיעורי משיכה שמתאימים למציאות שלנו, על איך לחשוב נכון על ההכנסה בפרישה, ועל אסטרטגיות פרקטיות שעובדות בישראל. אז בואו נתחיל.
תחשבו על זה בצורה אחרת: שכבות של הכנסה
הטעות הראשונה שאנשים עושים היא לחשוב על ההכנסה בפרישה כעל סכום אחד גדול שממנו צריך “למשוך” כסף. זו הסיבה שחוק ה-4 אחוז נשמע כל כך אטרקטיבי – הוא נותן לכם נוסחה פשוטה. יש לכם מיליון שקל? משכו ארבעים אלף בשנה. פשוט ונוח.
אבל המציאות הישראלית היא הרבה יותר מורכבת, ולמעשה גם יותר בטוחה. בואו נחשוב על ההכנסה בפרישה כעל שלוש שכבות שונות, כל אחת עם תכונות אחרות.
השכבה הראשונה היא קצבת הזקנה מביטוח לאומי. זו קצבה אוניברסלית שכל תושב מקבל כשהוא מגיע לגיל פרישה. נכון לשנת 2025, הסכום הבסיסי הוא כ-1,795 שקל בחודש. זה לא הרבה, אבל זה משהו. יש גם תוספת ותק של 2 אחוז לכל שנת עבודה, עד תקרה של 50 אחוז. זה אומר שאם עבדתם הרבה שנים, הסכום יכול להגיע לבערך 2,700 שקל בחודש ליחיד, או 4,000 שקל לזוג.
זו השכבה הבטוחה ביותר. היא לא תלויה בשוק ההון, היא לא תלויה בתיק ההשקעות שלכם, והיא מגיעה כל חודש עד היום האחרון של החיים. זו רשת הביטחון. היא מכסה את ההוצאות הבסיסיות ביותר – קצת אוכל, קצת חשמל ומים. זה לא מספיק כדי לחיות בכבוד, אבל זה מבטיח שאף אחד לא נשאר לגמרי בלי כלום.
השכבה השנייה היא הפנסיה התעסוקתית. זה הכסף שנחסך לכם בזמן העבודה, 18.5 אחוז (לפחות) מהשכר בכל חודש. ברוב המקרים, הכסף הזה הופך לקצבה כשאתם פורשים. לא קצבה קטנה כמו של ביטוח לאומי – קצבה אמיתית שמבוססת על כל הכסף שנצבר לכם לאורך השנים.
הנה איפה זה נהיה מעניין. החוק הישראלי דורש שחלק מהכסף הזה יהפך לקצבה, אבל לא הכול. יש לכם אפשרות למשוך גם סכום חד-פעמי, בתנאים מסוימים (בתהליך קיבוע זכויות). השאלה הגדולה היא איך לאזן בין השניים. קצבה נותנת לכם ביטחון – אתם יודעים כמה יהיה לכם כל חודש, עד תום החיים. משיכה חד-פעמית נותנת לכם גמישות – אתם יכולים להשתמש בכסף למה שאתם צריכים, מתי שאתם צריכים.
יש עוד משהו חשוב מאוד לדעת. הקצבה נהנית מהטבות מס נדיבות. נכון לשנת 2025, אתם יכולים לקבל פטור ממס על קצבה חודשית עד 5,375 שקל. זה סכום משמעותי. אם אתם מקבלים קצבה של 6,000 שקל בחודש, יותר ממחצית ממנה פטורה ממס לגמרי. זו הטבה שמעודדת אתכם לקחת קצבה במקום למשוך הכול בבת אחת.
השכבה השלישית היא החיסכון הפרטי. זה כל מה שחסכתם מעבר לפנסיה החובה. קרן השתלמות, קופות גמל להשקעה, חשבון בנק, תיק השקעות. כאן אתם באמת משתמשים בשיקול הדעת שלכם. כאן אתם יכולים להחליט כמה למשוך ומתי, בהתאם לצרכים שלכם.
וכאן גם נכנס השיקול של כמה למשוך. אבל שימו לב – אנחנו לא מדברים על כל הכסף שלכם. אנחנו מדברים רק על השכבה השלישית, החיסכון הפרטי, כי השתיים הראשונות כבר מטופלות בצורה אחרת.
אז כמה כן למשוך? המספר הישראלי
עכשיו כשאנחנו מבינים את המבנה השונה של ההכנסה בפרישה בישראל, בואו נדבר מספרים. אם חוק ה-4 אחוז לא מתאים לנו, מה כן?
התשובה הפשוטה היא: פחות. שיעור משיכה שנחשב בטוח יותר למציאות הישראלית הוא בסביבת 3 עד 3.5 אחוז בשנה מהחיסכון הפרטי שלכם, לא 4 אחוז. למה פחות? כי אנחנו חיים יותר זמן. כי השוק שלנו תנודתי יותר. וכי יש לנו הוצאות בלתי צפויות יותר, כמו עזרה לילדים.
אבל לפני שאתם נבהלים, תחשבו על זה ככה. אם יש לכם מיליון שקל בחיסכון פרטי, 3 אחוז זה 30,000 שקל בשנה, או 2,500 שקל בחודש. אבל זה לא כל ההכנסה שלכם. זה בנוסף לקצבת ביטוח לאומי, ובנוסף לקצבת הפנסיה התעסוקתית שלכם. אם הקצבה התעסוקתית שלכם היא 5,000 שקל בחודש וקצבת ביטוח לאומי היא עוד 2,000 שקל לזוג, אז יש לכם 7,000 שקל בחודש מובטחים, ועוד 2,500 שקל מהחיסכון הפרטי. זה 9,500 שקל בחודש. לא רע בכלל.
ויש עוד משהו. שיעור של 3 אחוז זה נקודת התחלה, לא חוק מוחלט. זה שיעור שנחשב בטוח מאוד, שמניח תרחישים קשים בשוק. אבל יש דרכים להיות גמישים יותר ולהתאים את השיעור הזה למציאות החיים שלכם.
שיטת הדליים: פשוט וחכם
אחת השיטות הפופולריות ביותר בעולם תכנון הפרישה נקראת שיטת הדליים. הרעיון הוא לחלק את הכסף שלכם לשלושה דליים שונים, לפי אופק הזמן.
הדלי הראשון הוא לטווח הקצר – אחת עד שלוש שנים. כאן אתם שמים כסף במקומות בטוחים לגמרי. פיקדון בנק, חשבון חיסכון, אפילו מזומן. המטרה היא שהכסף הזה יהיה זמין מיד, בלי שום סיכון, לכיסוי ההוצאות השוטפות שלכם. אתם יודעים שבשלוש השנים הבאות אתם תצטרכו בערך 10,000 שקל בחודש? תשימו 360,000 שקל בדלי הזה.
הדלי השני הוא לטווח הבינוני – ארבע עד עשר שנים. כאן אתם יכולים לקחת קצת יותר סיכון, אבל עדיין להישאר יחסית שמרניים. אגרות חוב ממשלתיות, אגרות חוב קונצרניות איכותיות, קצת קרנות מעורבות. המטרה היא שהכסף הזה יצמח לאט, אבל בצורה יציבה, כדי למלא מחדש את הדלי הראשון כשהוא מתרוקן.
הדלי השלישי הוא לטווח הארוך – עשר שנים ומעלה. כאן אתם יכולים להשקיע יותר אגרסיבית. מניות, קרנות אינדקס, השקעות בצמיחה. למה? כי יש לכם זמן. אם השוק יורד, יש לכם עשר שנים לפני שאתם צריכים לגעת בכסף הזה. זה הדלי שמבטיח שהכסף שלכם ימשיך לצמוח גם בפרישה, ולא רק יתכלה.
היתרון של השיטה הזאת הוא שהיא פשוטה, הגיונית, ונותנת לכם שקט נפשי. אתם יודעים שיש לכם כסף לשלוש שנים הקרובות, ללא קשר למה קורה בשוק. אם השוק מתרסק מחר, אתם ישנים טוב כי אתם לא צריכים למכור כלום עכשיו. הכסף שיושב במניות יכול להמתין, לתפוס את העליות, ולהתאושש.
גישת הגבולות: גמישות עם שליטה
יש גישה נוספת שהופכת פופולרית יותר ויותר, ושמה גישת הגבולות. הרעיון כאן הוא לא להיות נוקשים עם השיעור שאתם משכים, אלא להתאים אותו למצב השוק.
ככה זה עובד. אתם קובעים שיעור בסיס, נניח 4 אחוז מהחיסכון הפרטי שלכם. אתם גם קובעים שני גבולות – גבול עליון וגבול תחתון. נניח שהגבול העליון הוא 4.8 אחוז והגבול התחתון הוא 3.2 אחוז.
עכשיו, אתם עוקבים אחרי הערך של התיק שלכם לאורך זמן. אם השוק עולה ועולה, והשיעור שלכם מתחיל להתקרב ל-3 אחוז כי התיק גדל, אתם נוגעים בגבול העליון. זה אומר שאתם מגדילים את המשיכה שלכם ב-10 אחוז. אם השיעור הבסיסי שלכם היה 4 אחוז, עכשיו הוא 4.4 אחוז. אתם משתמשים בעליות בשוק כדי לשפר את רמת החיים שלכם.
מצד שני, אם השוק יורד ויורד, והשיעור מתחיל להתקרב ל-5 אחוז כי התיק התכווץ, אתם נוגעים בגבול התחתון. זה אומר שאתם מפחיתים את המשיכה שלכם ב-10 אחוז, מ-4 אחוז ל-3.6 אחוז. זה כואב, אבל זה מבטיח שהכסף לא ייגמר לכם.
היתרון הגדול של השיטה הזאת הוא שהיא מאפשרת לכם ליהנות מהעליות בשוק בלי לקחת סיכונים מופרזים, ולהגן על עצמכם בירידות בלי להיות נוקשים מדי. מחקרים מראים שגישה כזאת יכולה להעניק לכם בממוצע 30 אחוז יותר הכנסה לאורך החיים, בהשוואה לשיעור קבוע וקפוא.
איך מתכננים נכון את העזרה לילדים
עכשיו בואו נדבר על הפיל בחדר. בחלק הראשון דיברתי על זה ש-87 אחוז מההורים הישראלים עוזרים לילדים הבוגרים שלהם, ושזו בעיה גדולה כשמנסים ליישם חוק ה-4 אחוז. אבל עזרה לילדים זה לא באמת בעיה – זה ערך. השאלה היא איך עושים את זה בצורה נכונה, בלי לסכן את העתיד הפיננסי שלכם.
הדבר הראשון שצריך להבין הוא שעזרה לילדים צריכה להיות חלק מהתכנון, לא משהו שקורה בפתאום. אם אתם יודעים שיש לכם שני ילדים שיצטרכו עזרה לקנות דירה, אתם יכולים להעריך בערך כמה זה יעלה ומתי זה יקרה. זה לא בדיוק מדע, אבל אפשר להעריך. נניח שכל אחד יצטרך 250,000 שקל, זה חצי מיליון בסך הכול. אתם יכולים לתכנן את זה מראש.
איפה הכסף הזה יבוא? יש כמה אפשרויות. אחת האפשרויות היא מהמשיכה החד-פעמית שאתם יכולים לעשות מקרן הפנסיה. הכסף הזה ממילא לא חייב להפוך לקצבה, אז במקום להוציא אותו לצרכים שלכם, אתם יכולים להשתמש בו כדי לעזור לילדים. זה לא פוגע בקצבה החודשית שלכם, זה לא משנה את תזרים המזומנים השוטף שלכם, ואתם יודעים מראש כמה כסף יש לכם לצורך הזה.
אפשרות נוספת היא מהחיסכון הפרטי, אבל רק אם תכננתם את זה מראש. אם החישוב שלכם מראש לקח בחשבון שאתם תמשכו 300,000 שקל בפעם אחת בגיל 70 כדי לעזור לילד, זה בסדר. הבעיה היא כשזה בא בפתאום, בלי תכנון, ופתאום התיק שלכם קטן ב-20 אחוז והחישוב כבר לא מסתדר.
ויש עוד משהו שחשוב להגיד. עזרה לילדים צריכה להיות בגבולות. זה לא אומר שאתם צריכים להעביר את כל מה שיש לכם. זה לא בריא, לא להורים ולא לילדים. אם עזרה לילדים אומרת שאתם לא תוכלו לחיות בכבוד בפרישה, זו לא עזרה – זו טעות. הילדים שלכם לא ירצו שתהיו תלויים בהם בעתיד רק כי עזרתם להם יותר מדי עכשיו.
הדבר הכי חשוב: תכנון אישי
הגעתי כמעט לסוף המאמר, ויש לי נקודה אחרונה שחשובה יותר מכל השאר. כל הכללים, המספרים, והאסטרטגיות שדיברנו עליהם הם נקודת התחלה. הם לא פתרון מוכן שמתאים לכולם.
חוק ה-4 אחוז כל כך פופולרי כי הוא נותן תשובה פשוטה לשאלה מורכבת. אנשים אוהבים תשובות פשוטות. אבל החיים האמיתיים לא פשוטים. יש משפחות שההוצאות שלהן בפרישה נמוכות מאוד כי הבית שלהן בבעלותן ואין להן הלוואות. יש משפחות שההוצאות שלהן גבוהות כי יש להן בעיות בריאות שדורשות טיפולים יקרים. יש משפחות עם ילד אחד ויש משפחות עם חמישה. יש מי שיש להם רק את החיסכון הפנסיוני ויש מי שיש להם גם נכסים, גם השקעות, גם הכנסות מהשכרת נכס.
אי אפשר לקחת את כל הגורמים האלה ולהכניס אותם לנוסחה אחת פשוטה. זה דורש ישיבה, חישוב, הבנה של המצב הספציפי שלכם, והתאמה של האסטרטגיה בדיוק למה שאתם צריכים.
אני עובד עם משפחות כל הזמן שמגיעות אלי ואומרות ״קראנו על חוק ה-4 אחוז והחלטנו שזה מה שנעשה״. וכשאני יושב איתן ובונה תוכנית אמיתית, התמונה נראית אחרת לגמרי. לפעמים מסתבר שהם יכולים למשוך הרבה יותר ממה שחשבו, כי יש להם קצבה טובה ואין להם חובות. לפעמים מסתבר שהם צריכים להיות זהירים יותר, כי יש הוצאות בלתי צפויות באופק.
והנה הדבר המעניין – כשעושים את התכנון הזה נכון, עם כל המספרים על השולחן, רוב האנשים מגלים שהמצב שלהם טוב יותר ממה שחשבו. המערכת הישראלית, עם כל המורכבות שלה, היא באמת מערכת טובה. הפנסיה החובה מבטיחה שיש לאנשים משהו בפרישה. הקצבה מביטוח לאומי מבטיחה שיש רשת ביטחון. ההטבות במס על קצבה מבטיחות שהכסף שחסכתם נשאר שלכם ולא הולך למדינה.
הבעיה היא לא המערכת. הבעיה היא שלא תמיד ברור איך לעבוד איתה. וזה בדיוק למה כדאי לשבת עם מישהו שמבין את המערכת הזאת לעומק ויכול להראות לכם איך להפיק ממנה את המקסימום.
לסיכום
בואו נסכם את מה שלמדנו. חוק ה-4 אחוז הוא כלי שנוצר לשוק האמריקאי, ובישראל הוא לא מתאים. אבל זה לא אומר שאין פתרון. הפתרון הוא לחשוב אחרת.
במקום לחשוב על סכום אחד גדול שממנו אתם משכים, תחשבו על שלוש שכבות של הכנסה – ביטוח לאומי, פנסיה תעסוקתית, וחיסכון פרטי. כל שכבה עם תפקיד אחר, כל שכבה עם רמת ביטחון אחרת.
במקום למשוך 4 אחוז, תכננו משיכה שמרנית יותר של 3 עד 3.5 אחוז מהחיסכון הפרטי שלכם. זה יותר בטוח לתוחלת החיים הגבוהה שלנו.
השתמשו בשיטות חכמות כמו שיטת הדליים או גישת המעקות כדי לנהל את הכסף בצורה שנותנת לכם גם ביטחון וגם גמישות.
תכננו מראש את העזרה לילדים. אל תתנו לזה לקרות בפתאום. תכללו את זה בתכנון הפיננסי שלכם מההתחלה.
אבל מעל לכל, תזכרו שכל משפחה שונה. מה שעובד למישהו אחר לא בהכרח יעבוד לכם. ומה שכתוב במאמר באינטרנט, גם אם הוא מאמר טוב, זה רק נקודת התחלה. התמונה המלאה נחשפת רק כשיושבים, מסתכלים על המספרים האמיתיים שלכם, ובונים תוכנית שמתאימה בדיוק למצב שלכם, למשפחה שלכם, ולערכים שלכם.
אם אתם מרגישים שהגיע הזמן לעשות את זה, אני כאן. לא צריך לעשות את זה לבד, ולא צריך לנחש. יש דרך נכונה לעשות את זה, ואני יכול להראות לכם איך. בואו נשב יחד, נסתכל על המצב שלכם, ונבנה תוכנית שתיתן לכם שקט נפשי והבטחה שהכסף יחזיק לכם לכל החיים, ויספיק גם כדי לעזור לילדים שלכם בדרך.
פרישה זה לא סוף החיים – זה התחלה של פרק חדש. ועם תכנון נכון, זה יכול להיות פרק טוב, שקט, ומלא.
אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ במוצר פנסיוני ו/או שיווק פנסיוני ו/או המלצה לביצוע פעולות ו/או יעוץ במוצר פיננסי ו/ או שיווק פיננסי ו/או ייעוץ מס ו/ או יעוץ פיננסי ו/או יעוץ משפטי ו/או יעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ”ל שימוש כלשהו – עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות ו/או הקופות המוזכרים לעיל ו/או קיים להם אינטרס כלכלי במוצרים האמורים ו/או נמצאים בקשרים עסקיים עם החברות המוזכרות ו/או נותנים שירותים כמוזכר במאמר זה.